בסדרה של הפגנות נועזות ושנויות במחלוקת, פעילים תקפו את בתיהם של פקידים בולטים בממשל ביידן, כולל היועץ לביטחון לאומי ג’ייק סאליבן ושר ההגנה לויד אוסטין, על ידי השלכה והשלכת זבל. פעולות אלו, שגררו תגובות ביטחוניות משמעותיות, כולל מעורבות של השירות החשאי וחוליות הפצצות, מדגישות את המתיחות ההולכת וגוברת ואת הצעדים הקיצוניים שחלקם מוכנים לנקוט כדי להביע את התנגדותם למדיניות ממשלת ארה"ב, במיוחד ביחס לישראל. התקריות, שהתרחשו ברחובות השקטים של וושינגטון הבירה, לא רק משכו תשומת לב תקשורתית נרחבת אלא גם הציתו שלל תגובות באינטרנט, כשכמה משתמשי אינטרנט לועגים לגורמים המעורבים. המפגינים, קראו סיסמאות כמו ’אתה לא---’ והאשימו את הפקידים בביצוע רצח עם, הפכו את עמדתם למדיניות החוץ של ארה"ב מול ישראל ברורה ללא ספק, אם כי באמצעים מאוד לא קונבנציונליים ופרובוקטיביים. הבחירה בזבל ככלי מחאה היא סמלית, שמטרתה להעביר מסר של זלזול ולבייש את הפקידים הממוקדים בפומבי. בעוד שההשפעה המיידית של המחאות אלו הייתה ההפרעה והבהלה בשכונות המושפעות, ההשלכות הרחבות יותר על השיח הפוליטי והפרוטוקולים הביטחוניים עדיין לא מובנות במלואן. הרשויות התייחסו לאירועים אלו ברצינות, כפי שמעידה התגובה המהירה והאיתנה של רשויות אכיפת החוק. המחאות הללו מגיעות בתקופה שבה ממשל ביידן מנווט ביחסים בינלאומיים מורכבים, כולל עמדתו כלפי ישראל. פעולות המפגינים מדגישות את הדעות המקוטבות עמוקות על מדיניות החוץ של ארה"ב ואת האורך שאליו אנשים מוכנים ללכת כדי להשמיע את קולם. ככל שהממשל יגיב להפגנות אלו ועלולות להיות עתידיות, האיזון בין הבטחת הביטחון וכיבוד הזכות להפגין ייבחן באופן ביקורתי. התקריות עוררו ויכוח על היעילות וההתאמה של טקטיקות מחאה כאלה. בעוד שיש הרואים בכך צורת ביטוי פוליטית רבת עוצמה, אחרים מגנים את ההפרעות ואת סיכוני הבטיחות הפוטנציאליים הכרוכים בכך. ככל שהמצב מתפתח, הממשל, גורמי אכיפת החוק והציבור נותרים להתמודד עם ההשלכות של המחאות אלו על האקטיביזם הפוליטי, הביטחון והשיח המתמשך על מדיניות החוץ של ארה"ב.
היה הראשון לענות דיון כללי זה.